הוא שכח מה יש לו להציע.
זה לא הביטחון העצמי המוצג כלפי חוץ אלא זה שבתוכנו פנימה – עדי איבד ביטחון עצמי בחיפוש עבודה וכנראה שזה ניבט בראיונות עבודה.

פגישה אחת שבה נזכר והטמיע ומכאן התהליך למציאת עבודה היה קצר מאוד.

עדי הגיע לפגישה כשהוא, למראית עין, מלא בבטחון עצמי.
די מהר התגלה חוסר הביטחון, שגרמה לו תקופת האבטלה הקצרה.
פגישה אחת נדרשה כדי להזכיר לו מה יש לו להציע וכדי לדעת כיצד להציג את זה אחרת: נכון יותר ואטרקטיבי הרבה יותר.
הראיון שאחרי הפגישה היה הראיון האחרון. הוא התקבל.
המכתב שלו הגיע אלי כשהוא מועסק כמה חודשים. עובד ומאושר. מלא בביטחון עצמי, ויש לו על מה…

המכתב של עדי:

שלושה חודשים ללא עבודה ואז הגעתי אלייך.
למרות שיחות רבות עם חברים ובני משפחה, לא מצאתי את נקודת האור, את הכוח המניע לפעולה אותו כל כך הייתי חייב למצוא…
היום, כמה חודשים לאחר פגישתנו, ולאחר שחזרתי כבר לשוק העבודה, אני עדיין נדהם מהתהליך שעברתי בעקבות פגישתנו…
בשעה הראשונה לפגישתי איתך, כשביקשת ממני לחשוב מהן התכונות החיובית בי, הגעתי בקושי רב לחמש. שעתיים לאחר מכן, הדף היה צר מלהכיל.
לאחר פגישתנו הגעתי לראיון, שנקבע עוד לפני פגישתנו.
הביטחון שהפגישה איתך העניקה לי, והיכולת להציג בצורה נכונה את מה שיש לי להציע, הפכה את הראיון לאחרת מראיונות העבודה הקודמים. והתקבלתי.
אני יכול להגיד בביטחון שמיקוד תעסוקתי שעשינו, הוא אחד הדברים שגרמו לי להבין לאיזה כיוון ברצוני ללכת בחיים, ועל כן אני רוצה לומר לך תודה!

עדי